השבת המוחות - קלישאה פוליטית או כוונות אמיתיות ומה חלקו של מנהל משאבי אנוש בעניין ???

בריחת המוחות או השבת המוחות, תקראו לזה איך שתרצו, ביטויים שעולים לאחרונה לכותרות בתדירות יתר מעוררים דאגה לאומית ומביאים להתנצחויות פוליטיות בין משרדי הממשלה השונים בניסיון להטיל את האחריות לכך.

משרד החינוך מאשים את משרד האוצר, משרד האוצר מגלגל את הכדור חזרה למשרד החינוך ולמשרד הקליטה, משרד הקליטה מפנה אצבע מאשימה למשרד המדע ומעל כולם מנצח ראש הממשלה בכבודו ובעצמו אשר מדרבן את כל המשרדים לעבוד יחד במציאת פתרון "הקסם" אשר יגרום למניעת בריחת המוחות ולהחזרת המדענים אשר כבר "נשרו", וכל זאת כמובן ללא עלויות כספיות נוספות כי הרי אסור לחרוג מהמסגרת התקציבית.

אם רק נעצור רגע ונתבונן לעומק נבין שלא נוכל לסמוך על המערכת הפוליטית אשר אולי באמת רוצה לעשות מעשה אך לא יודעת איך.

באין מנוס, האחריות להחזרתם של אותם אנשים איכותיים ומוכשרים, שתורמים כעת לחברות רבות בעולם מהידע שנצבר בעת שהותם בישראל ומכיסם (באמצעות תשלום המס), נופלת כעת על כתפי כל אחד ואחת מאיתנו.

ביקורו של שר האוצר, יובל שטייניץ ופגישתו עם למעלה ממאה מדענים ואנשי הייטק ישראלים לפני ימים מספר בבוסטון חידד אצלי נקודה זו ביתר שאת. 

הפגישה אשר נערכה באוניברסיטה היוקרתית MIT זכתה לביקורות שונות. שר האוצר מיעט לדבר והעדיף לשמוע רעיונות מפי הנוכחים כיצד ניתן להחזירם ארצה. 

היו כאלה שיצאו מעודדים ומלאי תקווה והיו שאמרו שלמעט הקלישאה הפוליטית והפרסום היפה בעיתון לא קבלו את ההרגשה שמשהו באמת עומד להשתנות בקרוב. מיותר לציין שאני משתייך לקבוצה השניה (ולא בגלל שאני חושב ששר האוצר בא לפזר קלישאות...).

היום, ממרחק של כ 17 שנות ניסיון בתחום משאבי אנוש, אני מבקש להכות על חטא. שנים רבות עסקתי בגיוס עובדים עבור משרות שונות ומגוונות.

מקורות הגיוס אשר בד"כ היו מונחים על "מפתן" החברה היוו עבורי קרקע נוחה וזמינה למציאת עובדים טובים ואיכותיים ואפשרו לי לנוח "על זרי הדפנה".

לא אחת נתקלתי בבקשה לאתר תפקיד עבור ישראלי החי בחו"ל ומבקש לשוב ארצה או עבור יהודי, תושב חוץ, המבקש לעלות לארץ הקודש אולם מתנה זאת במציאת תעסוקה.

ברוב המקרים היוו בקשות אלו מטרד עבורי. אני מניח שכמנהלי משאבי אנוש וודאי תסכימו איתי שגיוס עובד שאיננו זמין בטווח של ימים בודדים איננו אטרקטיבי.

מעבר לקשיים הלוגיסטיים הכרוכים בתהליך המיון והגיוס יהיה עליכם גם לעבור את המשוכה של המנכ"ל וזו האחרונה לפעמים גבוהה מדי בכדי להתאמץ!

התירוץ התמידי שנתתי במקרים אלו היה פשוט: הסביבה הקרובה מספקת לנו אנשים טובים ואיכותיים ולכן אין צורך להרחיב את המעגל לסביבה הרחוקה.

היום, כפי ציינתי קודם, אני מבין את גודל הטעות. היכולת לראות את השלם התפתחה אצלי רק לאחר שעברתי עם משפחתי להתגורר שנים מספר בחו"ל. שם נתקלתי מדי יום ב"נתונים הסטטיסטיים" עובדים לצידי באותה חברה ושולחים את ילדיהם לאותו בית ספר בו לומדים ילדיי.

שם גם למדתי על בשרי כמה גדולה הכמיהה לחזור הביתה וכמה המכשול התעסוקתי מהווה משוכה גבוהה בקבלת ההחלטות.

מנהל משאבי אנוש המתיימר להיות "ביזנס פרטנר" אמיתי חייב להבין שהכלכלה העתידית של מדינת ישראל מונחת על כתפיו. גיוס אנשים איכותיים לחברות בישראל הנו המפתח להמשכיותו של  דור ההייטק והביוטק  המוצלח שאנו חווים כעת.

גאוותנו הלאומית בדור הנוכחי נשענת על הצלחתן הגלובאלית של חברות ההיטק והביוטק הישראליות ועל השליטה שלנו בבורסות המובילות בעולם. אולם לא לעולם חוסן.

אותם ישראלים איכותיים המבקשים לשוב ולחזק את הקהילה העסקית והמדעית לא יכולים "לשבת של הגדר" לאורך זמן. הם יאלצו בקרוב מאוד למצוא את מקומם הקבוע ועלינו כמנהלי משאבי אנוש לעזור להם ולכוונם לשוק העבודה הישראלי.

נכון, זה דורש מאיתנו סבלנות, גיוס עובד כזה יכול לארוך גם 3 עד 4 חודשים, אולם רק אז בהסתכלות כוללת נוכל לומר שתרמנו את חלקנו למאמץ הלאומי הציוני.

לסיכום, פסיביות והמתנה לדרג המדיני פוליטי לא יביאו לתוצאות בטווח הקרוב. אם רק כל אחד ואחת מאיתנו יקבל החלטה אסטרטגית לגייס 10% מכוח האדם השנתי שלו מקרב הקהילה העסקית / מדעית החיה בחו"ל נוכל לאזן את הנתונים הסטטיסטיים ("מאזן בריחת המוחות") בטווח הקרוב.

הכותב משמש כמנכ"ל ובעלים של חברת HR Global Service, Boston MA USA

(eyalc@hrglobalservice.com) המשמשת כערוץ גיוס ישיר לחברות ישראליות הפועלות בשוק הבינלאומי ומבקשות לגייס עובדים ישראלים החיים בחו"ל, מתחומי ההיטק, הביוטק והכספים, לתפקידי מפתח בישראל.

החברה פועלת בישראל באמצעות חברת Corporate Resources Group (Israel) Ltd