תגובה לכתבה "חוזרים חלילה"

ִעִתּוּק (עיתוק) – רילוקיישן, העברת עובדים ממקום למקום, ובדרך כלל מארץ לארץ, לתקופה מוגדרת.

ההגדרה בה משתמשת האקדמיה העברית כמו גם הפרוש המקובל בעולם התוכן העוסק בעיתוק גלובלי, מקשר את העברת העובדים כאשר הדגש הוא על עובדים, עובדי חברה כזאת או אחרת, המועברים ע"י חברתם למדינה אחרת כלשהי לתקופה מוגדרת. כלומר, הדגש הוא על עולם העבודה, על הקשר בין האדם המועבר לחברה כלשהי ועל כך שמדובר על תקופת זמן מוגדרת (בדרך כלל כל עיתוק כזה מלווה בהסכם עבודה מסודר שגם מגדיר זמנים).

עיון בחמשת הסיפורים האישיים, שכל אחד ואחד מהם בהחלט מעניין ומציג את הישראלי היזם והיצירתי, מראה שלא מדובר כאן בעיתוק במשמעותו המקובלת אלא במהגרי עבודה ולמידה.

אין לראות בהערה זאת בשום אופן מתיחת ביקורת מכל סוג שהוא על הדמויות המתוארות בחמשת הסיפורים. בדיוק להפך!

כמי שנמנה עם מייסדי התחום בישראל, עם למעלה מעשרים וחמש שנות עבודה בחברתנו ועיסוק בנושא גם שנים רבות קודם לכן, אני דווקא תומך בדעה שכל אדם באשר הוא זכאי וגם מומלץ לו לעשות צעד כזה אם אינו מצליח להגיע לעיתוק "רשמי" מטעם חברה כלשהי. השתתפתי בלא מעט ישיבות ייעוץ עם אנשים (זוגות ובודדים) שהתחבטו מאוד בנושא כאשר נקרתה על דרכם האפשרות לצאת לשהות בת כמה שנים בחו"ל בין אם לצורך עבודה או לימודים. תמיד עודדנו וחיזקנו אנשים כאלו (כאשר כמובן ראינו והבנו שיש היתכנות לנסיעה כזאת) כי אנו מאמינים שנסיעה כזאת מעניקה עומק וניסיון רב לאותו אדם והיא מהווה חלק חשוב מפיתוח הקריירה האישית שלו. קל יותר להתקדם בשלבי הקריירה כאשר אדם יכול להציג גם ניסיון בינ"ל' כלשהו עם הכרות של תרבות ושפה אחת נוספת לפחות. אפילו בכובע ההורה הפרטי יש לי מקרה כזה הזוכה כמובן לתמיכה חמה מאביו...

יחד עם זאת, בכל המקרים ללא יוצא מהכלל, אחת הסיבות לנסיעה שאיננה עיתוק "רשמי" הייתה תמיד חוסר שביעות כלשהי מהמצב בישראל. לפעמים סיבה אחת ומוגדרת היטב כמו מצב כלכלי/תעסוקתי ולפעמים הרכב של כמה וכמה סיבות ברמה  הפוליטית, החברתית או אחרת .סביר לגמרי להניח שרבים וטובים יחפשו לעצמם דרך החוצה וישמחו לעבור לכמה שנים למדינות שבהן האפשרויות רבות, מעניינות וטובות יותר...

יחד עם זאת, צריך להיות הוגנים ולא להתעלם מבעיה ערכית או מוסרית שקיימת בכל חמשת הסיפורים הללו. כל אחת מהמשפחות עזבה בסופו של דבר את ישראל לצרכי עבודה או לימודים ומכל סיבה אחרת כי לפחות בחלק מהמדדים, לא היה להם ממש טוב כאן או שהאמינו שמעבר לים ימצאו דשא ירוק יותר ונוח יותר. חלק גדול מהישראלים העוזבים את ישראל (מכל סיבה) ממשיכים לשמור על קשר כלשהו, לעיתים חם מאוד עם המשפחות והחברים שנשארו מאחור (שחלקם לא חסרי רגשות קנאה אבל מחוסר ידיעה לא תמיד מבינים שלא הכל כל כך פשוט בחיים בחו"ל כזרים...).

אבל, הנה פרץ משבר עולמי בקנה מידה ענקי, דבר שאיש לא חזה ותאר לעצמו ואותם ישראלים חביבים שלא מצאו את מקומם בארץ, מבינים שיש כאן בארץ, כמה דברים שבכל זאת עובדים קצת אחרת עבורם....כמובן שזה לא המקום להיכנס לניתוח טיב ניהול המשבר. אבל למרות זאת, כאן בישראל הטיפול הרפואי הוא בחינם או בכמעט חינם שלא לדבר על איכות הרופאים והצוותים הרפואיים ולמרות כל הפיצול החברתי שנוצר כאן בשנים האחרונות, עדיין קיימת כאן תחושת "ביחד" חזקה יותר. נוצרת כאן בפרוש הרגשת אי נוחות מסוימת של אלו שבחרו שלא לנטוש מול אלו אשר שבים הנה ברגע שמשהו משתבש על הדשא הירוק יותר וכאן אפשר לקבל אותו בחינם או בזול....בשפה יותר עממית אפשר להגיד שאנחנו הפראיירים" שנשארו כאן מאחור כדי להציל אחר כך את אלו שיכלו והצליחו להסתלק מכאן למען דשא ירוק יותר...

כמובן שגם נושא טיסות החילוץ שעלו למשלם המיסים הישראלי מאות אלפי ₪ נופל לקטגוריה זאת. לחלץ ולהשיב הביתה אזרחים ישראלים בחו"ל? בהחלט כן! אבל על חשבונם ועל חשבונם בלבד! לא יתכן שאזרחים ששהו בחו"ל מכל סיבה שהיא, יזכו בהגנה מתמדת מצד אותה מדינה וזאת על חשבון אזרחיה שבחרו להישאר כאן.

לכן, חמשת הסיפורים המובאים בכתבה בהחלט מרגשים, טוב שאותם אנשים הבינו שיש כאן גם כמה דברים טובים והחליטו להימלט חזרה לכאן וגם לציין בצורה בולטת מה כן טוב כאן אבל באותו משפט, רובם גם מבטיחים שישובו לדשא הירוק  מעבר לים וכאן בהחלט יש פגם ערכי ומוסרי...

נאחל לאזרחי המדינה שנשארו וגם לאלו שבחרו להסתלק – רק בריאות טובה!