גיל שלישי ודור המילניום ברילוקיישן

מאת דורון ניב

משום מה, יש בקרב חלק מחברות וארגונים ישראליים הרגשה כאילו עולם הרילוקיישן הולך ושוקע ולא כך הוא. עולם הרילוקיישן דווקא פעיל ביותר במרבית ארצות תבל אבל בהחלט משתנה ומתאים עצמו לצרכי הכלכלה הגלובלית העכשווית שסובלת מלא מעט תנודות בשל משברים עולמיים שונים ומנהיגות גלובלית שלא בהכרח מצטיינת ודי לחכימא ברמיזא...

גם בישראל עדיין נשלחים מדי שנה לא מעט עובדים לרילוקיישן ולכל יבשות תבל אך בהחלט ישנם שינויים מסוימים ממה שהיה עד כמה שנים תהליך "הרילוקיישן המסורתי".

בעולם משתנה, מעבר לאוכלוסייה הקלאסית המנוידת, נוצרים כיום מצבים חדשים שבהם לתהליך מצטרפת גם אוכלוסייה מעט שונה וגם אם לא מדובר במספרים גבוהים של אנשים, כדאי מאוד לשים לב אליה.

אחת האוכלוסיות "המוזרות" המצטרפות כיום לתהליך, תאמינו או לא, הורינו המזדקנים שבחלקם פרשו כבר מעבודתם. מוזר? לא בהכרח! השינויים הדמוגרפיים כיום מראים על עלייה די מהירה בתוחלת החיים ובנושא זה ישראל נמצאת במקום טוב בטבלה העולמית. תוחלת החיים הישראלית הן לגברים והן לנשים עולה היום על 80 שנה כאשר רבים מאנשים אלו פורשים מעבודתם בגיל פרישה או לפעמים אף לפניו כאשר מצבם הרפואי ובעיקר הכלכלי – טוב למדי. מדובר באנשים שנמצאים עדיין במיטב כוחם הפיסי והמנטלי אשר מסודרים כלכלית ויכולים להרשות לעצמם "מסעות" מרתקים ללא קושי מיוחד. גם אם מדובר במקרים בהם ההורים אולי לא בהכרח במצב הרפואי או הכלכלי הטוב ביותר, לפעמים צירופם למסע הרילוקיישן המשפחתי יכול מאוד לסייע למעבר המשפחה. במקום לדאוג כל שעה וכל יום להורה המזדקן והלא בריא כל כך שנשאר בישראל (התופעה כמובן איננה ייחודית לישראל, היא דווקא קיימת בהרבה ארצות אחרות), למה לא ניקח אותו עמנו, נחסוך לעצמנו דאגה רבה, נוכל להמשיך במסע פיתוח הקריירה האישית ובסך הכל, הנושא יוסיף לחוויה המשפחתית ואולי על הדרך, גם ההורה המזדקן יוכל בכל זאת לסייע במקצת בטיפול בילדי המשפחה.

ברור שעל כל משפחה שניצבת בפני הנושא הזה, חלה חובה לשקול היטב את הנושא. מצבו הבריאותי, פיסי ונפשי של הקרוב המזדקן הוא כמובן הנושא הרגיש והחשוב ביותר. נושא זה מתקשר ליעד הרילוקיישן. נסיעה למרבית ארצות אירופה או ארה"ב, אוסטרליה וארצות רבות באסיה, אינה צריכה להוות בעיה מאוד גדולה מאחר ושירותי הרפואה במדינות אלו מפותחים ביותר וגם אם יש צורך להסתייע בשירותים אלו מדי פעם, הדבר אפשרי וניתן (בעיקר עניין של עלות כספית). ברור שלגרור עמנו הורה מזדקן שאינו בריא במיוחד לערבות אפריקה זו הרפתקה שכדאי לשקול אותה ולבדוק היטב אם היא ראלית בכלל.

כאשר מדובר בהורה שאינו במצב גופני ונפשי תקין לגמרי, הכרחי להתייעץ ראשית עם הרשויות המתאימות בישראל ולהבין אם ההורה יוכל לעמוד בנסיעה כזאת, כמה טוב או רע תביא לו הנסיעה ולאיזה סיוע הוא עשוי להזדקק בארץ היעד. בהנחה שדעתנו נחה בתחום זה, יש כמובן לבצע בדיקות יסודיות מקבילות בארץ היעד. מי יכסה את הוצאות הבריאות או הטיפול בהורה שם (ההנחה הבסיסית היא שמרבית הרשויות במדינות השונות תסכמנה להעניק אשרת שהייה לאדם כזה בתנאי שהעובד/ת עצמם הנמצאים ברילוקיישן ומקבלים רישיון עבודה ושהייה יכולים להוכיח שברשותם מספיק אמצעים פיננסיים למנוע מההורה המבוגר ליפול כמעמסה על השלטונות המקומיים). הגישה כיום היא גמישה יותר והרבה חברות ערות לנושא זה ואולי אפילו תעדפנה שהעובד שהגיע אליהם מסיבות מקצועיות ועסקיות ממדינה אחרת, יגיע עם ההורה המזדקן וכך תיחסך אולי חלק מהדאגה הבין-לאומית וחו"ח נסיעות חרום מארץ היעד לארץ המקור, דבר שמפריע כמובן לתהליך עבודה תקין של ה – Expat. ברור מאליו שעל העובד שחושב על לקיחת הוריו המזדקנים עמו, להודיע במפורש ולהיוועץ במחלקת משאבי האנוש המקומית שלו כמו גם עם זו אשר בחו"ל כדי למנוע אי הבנות ותקלות מצערות ולא נעימות. על החברה לאשר מראש שהיא מודעת לנושא ואין להפתיע אותה.

טוב בהרבה מצבם של אותם עובדים מועברים שהוריהם עדיין במצב פעיל לגמרי מבחינה בריאותית ובמצב כספי המאפשר להם להגיע אל ילדיהם אשר נמצאים ברילוקיישן בכל מדינה. הורים אלו יכולים לשהות אצל ילדיהם במשך תקופות ארוכות יחסית (ארה"ב למשל מעניקה אשרת כניסה ושהייה של עד 6 חודשים למרבית אזרחי ישראל), להגיש סיוע פעיל ויעיל למשפחה, השגחה על ילדי המשפחה (הנכדים) בזמן שההורים בעבודה, העשרת חווית הרילוקיישן והעצמתה (ביצוע משותף של חיי היום יום בעיר/מדינת היעד, חופשות משותפות, מניעת ניתוק הסבים והסבתות מנכדיהם, שמירת ערכי תרבות ושפה, וכו') וכך יוצאים כולם מרוויחים, מועשרים ומאושרים מחוויית הרילוקיישן שיכולה גם לפעמים ליפול או להצליח בשל נסיבות אלו.

האוכלוסייה המיוחדת השנייה היא זאת שכמעט בכל המקרים אכן תתלווה להוריה היוצאים לניוד גלובלי ואלו הם הילדים שבחבורה. כאן יש שתי תתי אוכלוסיות – הקטנים שבחבורה, נניח עד גיל 10-11 ובני הטיפש עשרה.

לגבי ילדים, בעיקר הקטנים שבהם, רצון הקידום המקצועי של הוריהם איננו גורם ממש מעניין...גם שיפור המצב הכלכלי של כלל המשפחה לא ממש מעסיק אותם. יתכן שגילוי עולמות גיאוגרפיים ותרבותיים חדשים – אולי כן, תלוי בגיל ועניין אישי....

אין ספק שהנושא המרכזי של ההורים המנוידים טרם ולקראת הנסיעה עצמה הוא דווקא נושא מוסדות החינוך של הילדים ולא מקום המגורים! מגורים ברוב הערים ישנם בד"כ בנמצא – מספר מוסדות החינוך או אלו המועדפים על ידי המשפחה, נמצא בדרך כלל בצמצום. לא בכל מדינה ניתן ללכת לבית ספר מקומי כפי שמקובל למשל בארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, ובהרבה ערים מספר בתי הספר הבינ"ל' מצומצם והביקוש די רב.

רק לאחר ההחלטה על מיקום בית הספר ניתן לחשוב על הדיור ולנסות להתאימו למיקום בית הספר כדי להקל על הילדים וההורים יחד בנושא ההסעות היום יומיות למוסדות החינוך.

חשוב כמובן להשתדל ולהגיע לתחילת שנת הלימודים במדינה אליה אנו מנוידים שאינה זהה בהכרח למצב בישראל (יש לשקול גם מצב שהמנויד עצמו/עצמה יצאו לדרך קודם ושאר בני המשפחה והילדים יצטרפו רק לקראת תחילת שנת הלימודים.

ילדים קטנים יותר יעברו בד"כ ביתר קלות את תקופת ההתאקלמות ועל סמך מחקרים שונים, הם גם תופסים ביתר מהירות את השפה המקומית. יחד עם זאת, לימוד שפה זרה נוספת לשפת האם (עברית במקרה שלנו) אורך זמן די רב וכאן גם נוצרת הבעיה איך משמרים את שפת האם לילדים קטנים שאולי טרם הספיקו ללמוד קריאה וכתיבה כהלכה. בעוד שבמוסדות החינוך השונים יש לתת עדיפות כמובן לשפה המקומית, יש הכרח לא לוותר ולהמשיך לשמר את שפת האם בבית ולנסות להקפיד על קיום השיחות המשפחתיות בעברית. זאת כדי למנוע ניתוק מוחלט של הילדים מארצם ותרבותם, כמו גם מבני המשפחה המורחבת (סבים וסבות ואחרים שנשארו מאחור). אין לשכוח שגם ביום מן הימים סביר שהילדים יחזרו ארצה ועדיף שהשפה תהיה בשליטה. בארה"ב למשל ניתן לשמר את השפה באמצעות חוגים שונים במרכזי הקהילה היהודית אך זה לא תמיד המקרה באירופה וביבשות אחרות.

ילדים גדולים יותר, בגיל הטיפש עשרה עלולים להיתקל ביותר בעיות מהקטנים. היום בגילים אלו יש לילדים כבר מערכת חברתית מפותחת ביותר ועלול להיווצר מצב שיהיה קשה להם יותר להתנתק מהמערכת החברית בישראל ולחדור לזו החדשה והכל כך זרה: שפה חדשה (לא כל העולם דובר דווקא אנגלית...), תרבות שונה והתמודדות שהיא תמיד קצת קשה ורגישה בגילים אלו. לכן, דווקא לגילים אלו יש לתת תשומת לב רבה יותר ולא להסס לבקש גם עזרה מקצועית כאשר מתגלה קושי אמיתי.

ניוד גלובלי אינו פעולה קלה לאף אחד מבני המשפחה. גם למי שהוא בעל התפקיד המועתק וכך גם לבן/בת הזוג. לכל אחד יש את חששותיו הוא ממקום העבודה החדש או התפקיד החדש גם אם מדובר בחברה בת של החברה הקודמת, כך גם לאם המשפחה וברור שלילדים – איש עפ"י אופיו וגילו. למרות כל הקשיים נסו לפחות בתקופה הראשונה להקדיש זמן איכות למשפחה. למרות העומס הראשוני בפרוק המכולה וסידור הבית החדש וכל שאר העניינים האדמיניסטרטיביים, נסו לצאת כבר בסוף השבוע הראשון לאיזה טיול קטן בסביבת מיקומכם החדשה כדי להכירה קצת יותר טוב ולחוות ביחד את העיר או הארץ החדשה. שתפו זה את זו בחוויות השונות אותן אתם חשים בבית, בבית הספר ובמקום העבודה ועברו את התקופה הראשונה עד כמה שניתן ביחד. יחד עם זאת, על ההורים לשים לב היטב לתוכן דבריהם ואם במקרה יש בהם רגשות כעס או אכזבה כלשהם, אל תבטאו אותם באזני הילדים אלא נסו לחזקם עד כמה שניתן וכך גם תתחזקו בסופו של דבר גם אתם.

דורון ניב/מנכ"ל ( חברת Corporate Resources Group (Israel) Ltd. (CRG חברת יעוץ למשאבי אנוש גלובליים, מומחים לניוד גלובלי והדרכה בין-תרבותית וממייסדי התחום בישראל. מייצגים בישראל את:Strategic Rewards Group/NYC - חברת ייעוץ אמריקנית בתחום תגמול והטבות גלובליות ומגוון חברות Relocation Management מהגדולות בעולם.